אומנות העיסוי התאילנדי המסורתי

מבוא

העיסוי התאילנדי מצוי כיום בשלבי קליטה ראשוניים במערב. רבים מעולם לא שמעו עליו ורבים אחרים, שכן שמעו, מעולם לא התנסו בו. בקרב האחרונים נפוצות דעות מוטעות. יש החושבים אותו לעיסוי מיני, ומבלבלים בינו לבין ה-"body massage" המפורסם של בנגקוק. יש החושבים אותו לעיסוי לחזקים בלבד, כעיסוי רפואי רק לחולים ואפילו בטעות לסוג של "שיאצו". לאמיתו של דבר הוא מתאים לקשת רחבה של צרכים. כעיסוי מרגיע  ומפנק, כטיפול מתחזק הנערך על בסיס קבוע (רפואה מונעת) וגם מטפל במגוון בעיות, החל משריר תפוס ועד אימפוטנציה. הוא מתאים לספורטאים מחד, ומקל על נשים בהריון מאידך. העיסוי התאילנדי יכול להיות עדין ורך כנגיעת פרפר ויכול להיות עמוק ודינמי, אם יש צורך בכך. הטווח הטיפולי רחב ביותר והטיפול "נתפר" במיוחד עבור המטופל.

לטיפול יתרונות רבים: אין צורך בשולחן טיפולים, מספיק מזרן. המטופל אינו מתפשט, כך שאנשים שלא חפצים לחשוף את גופם יכולים ליהנות ממנו. התנועה על הקרקע והתנועות הטיפוליות הייחודיות לו מחזקים ומגמישים את גוף המטפל כך שלתת עיסוי תאילנדי מהווה טיפול גם למטפל עצמו.

העיסוי התאילנדי הנו אחת מאומנויות העיסוי והריפוי העתיקות בעולם. הוא קיים 1700 שנה, בהשוואה לינוקות כמו העיסוי השוודי (200 שנה) והשיאצו (100 שנה). המשמעות היא, שהוא עבר את מבחן בקרת האיכות של הזמן- מה שלא עבד פשוט הוסר. מעטים יודעים שעיסוי תאילנדי הוא שם כולל וישנם מספר סגנונות שלכל אחד ייחוד משלו. על מנת לשמר את הייחוד של כל סגנון ומתוך כבוד לשושלות המורים ולמורי, אני מלמד את שבע הסגנונות השונים שלמדתי כפי שהועברו לי. העיסוי התאילנדי הוא תחום טיפול השונה מהותית משאר סוגי הטיפולים. הגיע הזמן שהוא יתפוס את המקום הראוי לו בתודעת הציבור.

העיסוי התאילנדי הוא דרך לטיפול בגוף ובנפש. שיטה זו התהוותה במזרח הרחוק ושורשיה נעוצים ברפואה ההודית העתיקה (איורודה), יוגה, אקופרסורה, והעיסוי הסיני (אנמה). כל אלו הגיעו לתאילנד ושם שולבו למקשה אחת. הוא אחד מארבע עמודי התווך של הרפואה התאילנדית המסורתית. האחרים הם הרבליזם (תורת הצמחים והעשבים), תזונה  ומדיטציה. הטיפול מתמקד בפתיחת נתיבי האנרגיה עם דגש על מערכת השלד-שריר. המטפל מפסל את גופו של המקבל לתוך תנוחות יוגה שונות, כך שהמקבל יוכל ליהנות מהיתרונות הטמונים בהן ללא כל מאמץ מצדו. השילוב בין לחיצות ומתיחות לסירוגין יוצר את האפקט הייחודי לעיסוי התאילנדי. אין עוד שיטה המשלבת כך בין השניים.

 

 

אולם סודו האמיתי של העיסוי התאילנדי טמון בנסיבות היוולדו. אבי העיסוי התאילנדי, הד"ר שיואגו היה רופא וחבר אישי של הבודהא. משום כך מיום לידתו הוא קשור בקשר הדוק לתרגול רוחני ומדיטציה. מעט מאד, דובר ונכתב על היבט זה. במהלך מסע רוחני של 4 שנים במזרח הרחוק הגעתי למנזר השוכן בלב בנגקוק. בתוך המנזר גיליתי את בית הספר המלכותי לעיסוי תאילנדי. מסתבר שעד למאה הקודמת נלמד והועבר רק במנזרים או ע"י בודהיסטים אדוקים. מעטות שיטות הטיפול שהדרך הרוחנית היא חלק אינטגרלי שלהן. החיבור בין רוח לחומר הוא הקסם האמיתי שעומד מאחורי העיסוי, מעבר לטכניקות הייחודיות. למרבה הצער, התלמידים המערביים מתקשים לקלוט וליישם את הדבר. המוח המערבי מתקשה להפנים את הקשר בין מצב התודעה של המטפל ובין איכות הטיפול והתהליך שעובר המטופל. "תפילה" בכלל ובהקשר לטיפול בעיסוי בפרט היא מילה גסה עבור רבים. במקרה הטוב, התלמידים מבינים שחשוב שהם יהיו רפויים ורגועים כי זה משפיע על המטופל. מעטים המטפלים שהעיסוי מהווה עבורם גם מסע אישי ולא רק מקור פרנסה. בתהליך הלימוד מפתח התלמיד מודעות ולומד להפעיל את גופו שלו ומתוך כך רגישות למטופל. מודעות זו עוברת גם מעבר לגוף אל הרבדים הנפשיים של האדם. העיסוי התאילנדי הוא מדיטציה בפעולה. התהליך המתחולל בטיפול הוא פיזי ואנרגטי כאחד. פעמים רבות הוא מהווה חוויה רוחנית רבת עוצמה עבור המטופל והמטפל. משום כך, העיסוי התאילנדי הוא תהליך דו כווני המאזן את האנרגיה, משרה בריאות, זרימה  והרמוניה.

 

 

הפן האנרגטי

העיסוי התאילנדי הוא דרך טיפול הוליסטית. כלומר, כזו המתייחסת לאדם כשלם אחד, שהנו יותר מסך כל חלקיו, ומתמקדת בו ולא רק במחלתו. מכאן שכל המחלות באות ממקור אחד - חוסר איזון בזרימת האנרגיה בגוף. ההבנה שכל דבר ביקום עשוי ומונע על ידי אנרגיה היא לב ליבו של העיסוי התאילנדי. לאנרגיה זו קוראים "לום", ("רוח" בתאילנדית). ההודים קראו לאנרגית חיים זו "פראנה" והסינים קראו לה "צ'י". תנועת ה"לום" מתקיימת בנתיבים הקרויים “sen” ("נאדי" בהודו ו"מרידיאנים" בסין). 72,000 נתיבים כאלו ומתוכם עשרה מרכזיים, יוצרים מארג המהווה את הבסיס לגוף האנרגטי. על גבי נתיבים אלו מצויות אלפי נקודות לחיצה, מתוכן 365 נחשבות קלאסיות. הבנה זו לגבי אנרגיית החיים ודרכיה אינה מצויה בטכניקות העיסוי המערביות. רק עם פריחתן של שיטות הטיפול  האסייתיות החלו מטפלים מערביים לשלב בטיפולים ראיה הוליסטית יותר.

כל שיטות העיסוי האסייתיות מטפלות בעזרת לחיצות על נקודות בנתיבי אנרגיה בגוף. הייחוד של העיסוי התאילנדי הוא בכך שהוא מתמקד גם ובעיקר בקווי האנרגיה שעליהם מצויות נקודות הלחיצה ולא רק בנקודות עצמן. הבסיס האנרגטי של הטיפול הוא פתיחה של כל נתיבי האנרגיה, על מנת שאנרגיה מהיקום תוכל לזרום בחופשיות ואנרגיה חסומה, היוצרת מחלה או כאב, תוכל לנוע החוצה. המטפל הוא כעין "שרברב" אנרגטי הפותח את "הצנרת ו"תופר" את נתיבי האנרגיה הלוך ושוב. זהו אחד היתרונות הגדולים של העיסוי התאילנדי. כאשר מטופל בא עם בעיה ספציפית המטפל נותן דגש על נתיב אנרגיה מסוים שאפשר לעבוד לאורכו גם עשר פעמים. בנוסף, על פי הצורך, על ידי לחיצה בנקודות חיוניות לאורך נתיבי ה-“sen”, המטפל מגרה את זרימת האנרגיה, מגביר אותה ומכוון אותה אל האיבר הדורש טיפול. הוא עוזר למטופל ליצור סביבה שבה יכול להתרחש תהליך ההבראה. טיפול פותח ומשחרר שכזה מיועד גם לאנשים בריאים והוא משמש כטיפול מונע ומתחזק. עבודה אנרגטית זו, למרות היותה הבסיס עליו מושתת הטיפול, חבויה תחת המעטה הפיזי של המגע בגוף. כמו שורשיו של עץ החבויים מהעין אך מעניקים לו את מקור כוחו. הטיפול התאילנדי אינו אנרגטי בלבד, אנו מגיעים לעבודה האנרגטית דרך המגע, דרך הגוף.

 

 

הפן הפיזי

לעיסוי התאילנדי מגוון עצום של תנועות ותמרונים המיועדים לעזור לנו לחזור למצב התקין. המטפל משתמש באצבעות, כפות ידיים, מרפקים, רגליים, ברכיים ואף עצמות הישיבה שלו, כדי ללחוץ, למתוח, לכופף, להרים, לסובב ולדחוף את גופו של המטופל. בזכות העבודה על הקרקע המטפל יכול לרתום לעזרתו את כוח הכובד ולהשתמש במשקל גופו, על מנת להפעיל טווח רחב מאד של לחצים ומתיחות לפי הנדרש. פירוש הדבר, יכולת לטפל לעומק הרקמה (השריר) והגוף וכל זאת במאמץ קטן. עוצמת הטיפול מותאמת למטופל ולמטרת הטיפול. מטופל שבא כדי להירגע מיום עמוס יקבל טיפול שונה לגמרי ממטופל שרוצה לשחרר שרירים תפוסים אחרי משחק כדורסל. לרוע המזל יצא לעיסוי התאילנדי שם של עיסוי "אגרסיבי וכואב". הדבר נובע בעיקר ממטפלים שנתנו טיפול עמוק מדי ללא צורך ומבלי לבדוק אם הלקוח ביקש זאת. רגישות היא מילת המפתח. בכל רגע המטפל קשוב לצרכיו ורצונותיו של המטופל.

יכולת התפקוד של שריר ומפרק היא תולדה של היחס בין אורך השריר במנוחה לבין אורכו בזמן כיווץ. כאשר השריר מתוח הוא נשאר מכווץ וקצר גם בזמן מנוחה. מתח בגוף יביא לכך ששרירים, גידים ורצועות יתכווצו לאורך זמן ויתקצרו. רקמת החיבור של השריר (myofasia) מאבדת מגמישותה ונוצרת הגבלה בתנועת המפרק. הדבר יתבטא בכאבים, מיחושים, נוקשות איברים, נטייה לפציעות, יכולת החלמה נמוכה ותפקוד פיזי לקוי. עבודת הלחיצות מגרה יצירת סיבים אלסטיים ברקמת החיבור של השריר, משפרת את זרימת הדם בה, ומעודדת שחרור אנדורפינים מהמוח, שהנם משככי כאבים טבעיים. מתח בגוף יכול לעלות מכמה סיבות או שילוב שלהן:

סיבות פיזיות: מאמץ יתר (חד פעמי או נשנה), יציבה לקויה, ישיבה ממושכת ו/או חוסר פעילות.

סיבות נפשיות: דאגות, אי ודאות, מתח נפשי, רגשות שלילים כגון: חרדות, פחדים, כעסים וכיו"ב.

במקום לתפקד בצורה אופטימלית אנו חיים בגוף המתפקד באופן מינימלי. מצב כזה אינו מוגדר עדיין במערב כמחלה. זהו "אזור הדמדומים" בין בריאות לחולי ואי אפשר ללכת עם זה לרופא. יחד עם זאת, אנו מרגישים שאיכות החיים והחיוניות שלנו ירודים. כלומר, שמחת החיים שלנו נפגמת.

בהקשר זה, לעיסוי התאילנדי יתרון נוסף. הדבר שבו עיסוי תאילנדי מצטיין ביותר הוא השילוב בין לחיצות למתיחות. יסודותיה של היוגה כה בולטים עד כי העיסוי התאילנדי זכה לשמות כגון: "יוגה טיפולית", "יוגה לעצלנים", "יוגה תאילנדית" או "עיסוי יוגי". לאחר העיסוי המטופל מרגיש "גמיש כבמבוק, זורם כנהר, מוצק כהר".

אל אותם מקומות שלחץ אינו מגיע או אינו מועיל, המטפל מגיע בעזרת פיסול גופו של המקבל לתנוחות יוגה שונות. ישנם שרירים שמצויים בעומק הגוף, שלא ניתן להגיע אליהם ידנית. בעיסוי התאילנדי מתייחסים לשרירים ואיברים פנימיים ולא רק למעטפת השרירים החיצונית. בכדי לבצע מתיחה אנו משתמשים בשריר הנגדי לשריר שאנו רוצים למתוח. היכולת שלנו לכווץ את השריר הנגדי באופן עצמאי מוגבלת. בנקודה זו נכנס המטפל ומותח קצת יותר, ממה שנוכל לעשות לבד. היתרון הגדול הוא ה"קצת יותר" הזה. המטפל מנצל את העובדה שיש בגוף שלד על מנת לטפל ברקמות הרכות. הדבר מאפשר מניפולציות הדורשות רגישות רבה.

ברשותו של המטפל מגוון עצום של טכניקות למתיחה, פיתול והרמה. בהן מאמץ קטן משיג השפעה משמעותית. בעזרתן אפשר לטפל במפרק או בשריר מבלי לגעת בהם ישירות, אלא דרך איברים אחרים. במובן זה, העיסוי התאילנדי הנו טיפול הוליסטי מכיוון שהגוף, כשלם אחד, מקשר בין טיפול באיבר אחד אל משנהו.

אלמנט נוסף הנו טיפול במחזור הדם. המטפל מפעיל לחץ במקומות שונים. כאשר הלחץ מוסר, שוטף דם טרי את כלי הדם. טכניקה זו עוזרת לניקוי כלי הדם מחסימות ורעלים הנצמדים לדופנותיהם. הדבר משפר את מחזור הדם ומסייע לעבודת הלב. השימוש באלמנט זה נעשה רק על אנשים בריאים למטרה של תחזוקה ושיפור.

 

גוף ונפש

גוף ונפש הם שני הצדדים של אותו מטבע. מה שאנו מרגישים וחושבים משפיע על מתח השרירים, קצב הלב, הנשימה ועוד. מאידך כל שינוי במצבנו הפיזי משפיע על הלך רוחנו. בתוך הגוף אגורים לא רק רעלים פיזיים. אירועים מן העבר, ובמיוחד כאלו שלא טופלו, מצטברים ברקמות הגוף. אירוע כזה יכול להיות טראומה שהודחקה על ידי מנגנוני ההגנה שלנו, או רגשות שונים שלא הרשנו לעצמנו לבטא. עבודה לעומק הגוף פירושה עבודה לעומק הנפש. ישנם מטופלים המופנים על ידי הפסיכולוג שלהם, כאשר הוא רואה צורך לגשת אל הנפש דרך הגוף הפיזי. מניסיוני, שילוב של טיפול נפשי ועיסוי תאילנדי עוזר למטופל ליצור פריצות דרך רבות עוצמה. לאנשים שאינם מעונינים ללכת לטיפול פסיכולוגי, מאפשר העיסוי כניסה אל מעגל הגופנפש דרך הגוף. בתהליך זה משתחררת אנרגיה בצורות שונות. המטופל יכול לצחוק, לבכות או לחוות רגשות שונים, שעולים בו במשך ולאחר הטיפול. פעמים רבות יוצאים מטיפול בתחושת ערנות מוגברת ואפילו אופוריה. לעומת זאת, אצל מטופלים שכמות הרעלים והמתח בקרבם גבוהים יכולה להיות תחושת דיכאון. רגשות שליליים, שהיו לכודים ברקמות הגוף, משתחררים אל תוך הדינמיקה האנרגטית ובאים לידי ביטוי. אולם כעת, משנפתחו נתיבי ה-“sen” לאנרגיית החיים האוניברסלית, הם יצאו החוצה ואז תחושת הנפילה במצב הרוח תיעלם. בסופו של דבר לא משנה לאן תנדוד המטוטלת הרגשית התוצאה הסופית תהיה חזרה לאיזון ותחושת הרמוניה.

 

עשבי מרפא

כאמור, העיסוי התאילנדי הוא אחד מארבעת עמודי התווך של הבריאות בתאילנד. השלושה האחרים הם מדיטציה, תזונה ועשבי מרפא. במהלך העיסוי ישנה אפשרות לשלב עשבי מרפא שונים. המטפל משתמש בהם בצורה של קומפרסים חמים. נחשפתי לשימוש בעשבי מרפא ותועלותיו במהלך השהות שלי עם מאסטר Jan ובמנזר po בבנגקוק. הקומפרסים החמים עובדים בשתי רמות:

 הרמה הראשונה היא החום שהם מעבירים אל הגוף. החום נספג ברקמה וגורם לכלי הדם להתרחב, כתוצאה מכך האזור מקבל אספקת דם חדשה. הדם הטרי מביא חמצן וחומרי מזון המזינים את הרקמה. כאשר מוסר הקומפרס, מתכווצים כלי הדם, באופן טבעי, עם חזרת הטמפרטורה הנורמלית למקום. התכווצות כלי הדם דוחפת דם החוצה מהאזור, וכך דם דל בחמצן ועשיר ברעלים יוצא מהרקמה אל מחזור הדם.

 הרמה השניה היא הפעילות של החומרים השונים שמצויים בעשבי המרפא. לחומרים אלו פעילות אנטי דלקתית, מחזקת את מערכת החיסון, מחטאת, משככת כאבים, משפרת זרימת דם ועוד.

השימוש בקומפרסים עם עשבי מרפא משמש הן כטיפול מונע והן למצבים אקוטיים. לעיתים משלבים גם עיסוי עם מגבת ספוגה במים קרים על מנת לגרום לסגירה מהירה של נקבוביות העור, שמונעת מהחומרים הפעילים לצאת מהגוף ומזרזת את ספיגתם. המגבת הקרה גם גורמת לכיווץ כלי הדם ולשיפור זרימת הדם במקום. הטיפול יעיל במיוחד במקרים של התכווצות שרירים או מפרק נוקשה משום שבמקרים אלו הזרימה באזור ירודה. הרקמה סובלת ממצוקה של עודף ברעלים ומחסור בחמצן ומזון. המנגנון הדלקתי יוצא מאיזון והכאב והדלקת הופכים לכרוניים. הטיפול בעשבי המרפא חמים משפר את זרימת הדם וחילוף החומרים, מסייע להרפיית השרירים ומפחית את רמות הכאב.

רקע היסטורי

תאילנד ספגה, עקב מיקומה הגיאוגרפי, השפעה תרבותית הן מהודו והן מסין. ההשפעה ההודית ניכרת בשפה, בספרות, בדת ובאדמיניסטרציה. את ההשפעה הסינית אפשר לראות במזון, באומנות, בארכיטקטורה וברפואה. הודו וסין קשורות בינן דרך הים ודרך היבשה. "דרך המשי" המפורסמת  עברה בבורמה, אשר לה גבול משותף עם תאילנד בצפון. מיסיונרים שנשלחו על ידי אשוקה, המלך ההודי המפורסם באהבתו לבודהיזם, יצאו בשיירות לכיוון סין ובדרכם לימדו את תורת הבודהא ובנו מקדשים רבים בשמו של המלך אשוקה.

 

הדבר הבולט ביותר שהודו ייצאה לאזור זה היה הבודהיזם, שהגיע לתאילנד במאה ה–3 לספירה. במקביל הועבר ידע רפואי רב מהרפואה ההודית ומהיוגה. רופא הודי בשם קומאר באצ'ה, שנחשב כמקור לידע זה, מוזכר בכתבים של מסורת התרוואדה הבודהיסטית, הנפוצה כיום בתאילנד, סרי לנקה, לאוס, בורמה וקמבודיה. מסופר כי יכולתו האגדית כרופא הביאה להכתרתו שלוש פעמים כ"מלך הרופאים" ולכן כונה "הרופא בעל ההכתרה המשולשת". הוא היה רופאו האישי של המלך בימביסרה אשר מלך על ממלכת מאגדה (צפון הודו) לפני 2500 שנה בערך. המלך בימביסרה והוא היו בודהיסטים אדוקים. קומאר באצ'ה היה ידיד אישי של הבודהא וטיפל בו ובקהילת הנזירים והנזירות. התאילנדים (שקוראים לו שיווגא קומארפאג') מתייחסים אליו כאל "אבי הרפואה".

 

 

התאילנדים קוראים לעיסוי התאילנדי “nuat paen boran”  שפירושו "עיסוי עתיק" והוא אחת מאומנויות העיסוי והריפוי העתיקות בעולם. העיסוי התאילנדי אכן זכאי לשם "עיסוי עתיק" כאשר מאחוריו 1700 שנים של ניסיון ותוצאות. לשם השוואה, השיאצו, אומנות הריפוי המזרחית המפורסמת ביותר במערב, פותחה רק במאה העשרים מתוך האנמה (העיסוי הסיני). העיסוי השוודי הוא פיתוח מהמאה הקודמת של הנריק לינג (שוודי במוצאו), לאחר שחזר ממסעותיו במזרח בהם למד שיטות טיפול מזרחיות.

 

בימינו השימוש בעיסוי התאילנדי אינו רק למטרות ריפוי. למעשה רוב הטיפולים בעיסוי תאילנדי שנעשים כיום בעולם הם למטרות רוגע והנאה. המילה "עיסוי" יכולה להטעות את האדם המערבי, כיוון שעיסוי במערב מעלה הקשר של עירום, שמנים, מיטת טיפולים וכו'. בשונה משיטות טיפול מערביות, העיסוי התאילנדי מתקיים על מזרן המונח על הקרקע כאשר המקבל לבוש בלבוש קל ומלא המאפשר תנועה.

 

יש להניח שידע מהעיסוי הסיני (אנמה), מאקופרסורה ואקופנקטורה הגיע גם הוא לתאילנד. העיסוי התאילנדי הוא כפי הנראה הכלאה של איורוודה, יוגה, אנמה ואקופרסורה. נישואים אלו בין אומנות הריפוי ההודית ואומנות הריפוי הסינית, הולידו שילוב שלקח את הטוב ביותר מבין שניהם. בזמנים ההם הועבר הידע מאב לבן או ממורה לתלמיד בעל פה. הפעם הראשונה שהידע נאסף ונכתב היה במאה ה17-. טקסט רפואי זה קיבל חשיבות רבה כפי שנהוג היה כלפי הכתבים הבודהיסטים. הטקסט נשמר בעיר הבירה המלכותית של אותם ימים, איותיה. ב- 1767 פלשה בורמה לתאילנד וכבשה את איותיה. במהלך מסעות ההרס וההשמדה הושמד כמעט לגמרי גם טקסט חשוב זה ואבד לנצח. מה שנשאר מהטקסט שימש בסיס לתחריטים אשר נשמרו במקדש Wat Po  שנמצא בבירת תאילנד הנוכחית, בנגקוק. האדם המערבי הראשון שכתב על העיסוי התאילנדי היה סימון דה לה לוברה, דיפלומט צרפתי, ב 1690. הוא כתב:

 

"כאשר אדם חולה בסיאם הוא מתחיל (את הטיפול)

ע"י מסירת כל גופו לעיצוב בידי אדם המוכשר בכך,

אשר ניגש לגופו של החולה ומועך אותו תחת רגליו."

 

העיסוי התאילנדי הולך יד ביד עם הבודהיזם עוד מימי אביו הפיזי והרוחני - הד"ר קומאר באצ'ה (המכונה בתאילנד שיוואגא קומארפאג') . מקדש הוא המקום האחרון שאדם מערבי יחשוב ללכת אליו כדי לקבל עיסוי, אולם העיסוי התאילנדי נחשב כסוג של מדיטציה. מקדשים הם המקום בו נשמרה אומנות זו בצורה האותנטית ביותר, ונשמר ההקשר הרוחני שלה. במקדש po שבבנקוק קיים בית הספר המלכותי לעיסוי תאילנדי, המהווה כיום את אחד המרכזים הגדולים להוראת אומנות עתיקה זו. מרכז גדול נוסף ללימוד עיסוי תאילנדי מצוי בעיר צ'יאנג מאי (בצפון תאילנד), בבית החולים לרפואה תאילנדית מסורתית ע"ש הד"ר שיוואגא קומארפאג'.

ישנם מספר סגנונות של עיסוי תאילנדי. מבדילים בד"כ בין סגנון דרומי שמרכזו בבנגקוק וסגנון צפוני שמרכזו בצ'יאנג מאי. באזור הקרוב לגבול הבורמזי קיים סגנון נוסף. סגנון זה שונה במהותו מן השניים הקודמים ומושפע מהקרבה לבורמה ומשבטי הגבעות המתגוררים באזור.

בתי הספר הפרטיים הפזורים כיום בעיקר בבנגקוק ובצ'יאנג מאי הם תופעה חדשה יחסית. הם מהווים תגובה לגל התיירות שהציף את תאילנד עם פתיחתה למערב ויצר ביקוש ללימוד עיסוי תאילנדי מסורתי. הם גם אחראים במידה מסוימת  להקשר המיני שנוצר לו עקב שילוב של העיסוי המסורתי עם פעילות מינית. סיבה נוספת להקשר זה היא שבתאילנד ישנו סוג אחר של עיסוי שנקרא "עיסוי גוף" (body massage), שהוא אכן בעל הקשר מיני, אבל אין בינו ובין העיסוי התאילנדי המסורתי שום קשר.

 

לקריאה על היתרונות והפן הרוחני של העיסוי התאילנדי - לחצו כאן