מבטיח לכם שבהחלט יש קשר בין גיבור הקומיקס האהוב ובין מעסים מקצועיים.

עם צאתו של הסרט החדש קיבלתי השראה.

המוטו של הסרט ושל ספיידרמן הוא:

"עם כוח גדול, באה אחריות גדולה'

או כפי שזה במקור

With great power comes great responsibility

 

 

למעסה מקצועי יש את הכוח להשפיע על הגוף באופן עמוק ביותר.

להניע דם לאן שהוא רוצה, לענג או להכאיב (אם צריך),

להשפיע על חילוף החומרים, לגרום למוח להפריש הורמונים ועוד...

ויש לו את האחריות הגדולה הנובעת קודם כל מכך

שאדם אחר נתן את גופו בידיו והתמסר למגע שלו.

אדם אחר הוריד את ההגנות ולעיתים את הבגדים

ושם עצמו במצב פגיע מתוך אמון במטפל.

לכן חלק משבועת הרופאים ולדעתי גם המטפלים היא 'ראשית אל תזיק'.

 

אבל, האחריות והמקצועיות מתחילים הרבה לפני המגע.

עוד בטלפון מטפל מקצועי תמיד ישאל לסיבת הביקור.

אנשים רבים מתקשרים ואומרים

'אני רוצה לקבוע טיפול’ לפעמים גם באותה נשימה ’כמה זה עולה’?

לפעמים אפילו הם אומרים 'אני רוצה לקבוע עיסוי תאילנדי/שבדי/רקמות עמוקות....’.

זה מעלה בי חיוך כי זה כמו להיכנס למוסך ולהגיד למוסכניק

שאתם רוצים טיפול עם מפתח שבדי ופטיש.

לא עדיף שתגידו למטפל למה אתם רוצים פגישה

ושהוא יחליט באיזה כלים להשתמש?

 

אז האחריות מתחילה בהתאמת טכניקת הטיפול לצרכים של המטופל.

מי שבא לעיסוי פינוק ליום הולדת

לא יקבל אותו טיפול באותם טכניקות שיטופל מישהו עם כאב גב.

 

השלב הבא של האחריות הוא לברר עם המטופל לפני תחילת הטיפול

מה מצבו הגופני ועברו הרפואי.

דהינו, מילוי טופס קבלת מטופל ותשאול רפואי מסודר.

 

לצערי, כל כך הרבה פעמים כשאני מלמד על החשיבות של הטופס הזה,

אני שומע אנשים מספרים לי שברוב המקומות לא עשו איתם כזה תשאול.

זה ללא ספק 'לא אחראי'.

כי איך תדע מה 'לא לעשות' אם אין לך מושג

איפה נקודות התורפה בגוף של המטופל שלך?

 

בלי לדעת מראש אם יש למטופל הזה מפרקים מלאכותיים,

דיסקים בולטים או פרוצים, סחוסים שחוקים או קרועים,

מחלות לב, סרטן, סכרת ועוד...

המטפל לא יודע על מה ואיך להיזהר

שלא לדבר על להמנע בכלל מלתת עיסוי לאותו אדם

כי הדבר עלול לסכן את הבריאות שלו ואף את החיים שלו.

 

למשל, פעמים רבות נתקלתי במטפלים

שהסמיכו את עצמם לטפל בנשים הרות,

מתוך הנחה שגויה שהריון זה רק 'בבטן'

אז את שאר הגוף אפשר לעסות כרגיל,

ומבלי להבין את ההשפעה שיש להריון על כל הגוף

הן בהיבטים של שלד ושרירים והן בהיבטים נסתרים יותר של שינויים במערכת הדם ועוד...

חוסר אחריות כאן יכול להיות פשוט מסוכן. מסוכן ברמת חיי אדם.

 

 

ההיבט הבא של האחריות שיש למטפל

היא בהשפעה שיש לעיסוי על המטופלים שלו בהיבט הרגשי.

קל להתאהב ולחשוק במישהו שעשה לך עיסוי מדהים.

ראשית, המטפל הוא אדם מקסים.

מי שפנה לעסוק מקצועית במקצוע טיפולי

זה כנראה מישהו שיש לי רמה גבוהה של איכפתיות ואמפתיה לאנשים.

מי שרוצה לעשות טוב לאנשים וששמח כשהם מרגישים טוב.

בזמן המפגש המטפל סבלני, מכיל, קשוב ונמצא בנתינה למטופל.

בקיצור, איך אפשר לא להתאהב באדם כזה!

 

כמובן שבמציאות, המטפל כשהוא מחוץ לתפקיד

הוא לא תמיד מתנהג כמו מטפל

אבל המטופל תמיד פוגש אותו בתפקיד ועלול לפתח אשליה

שמדובר באדם מיוחד שלעולם אינו מתעצבן וכד'

ומתוך האשליה עלולה להתפתח הערצה והתאהבות.

 

מעבר לכך, העיסוי גורם להפרשה של הורמונים שמופרשים כתוצאה מהמגע.

בטח ובטח כשמדובר במישהו שמגע זו האמנות שלו.

שיודע לגעת ברמות גבוהות של יכולת.

ההורמונים האלו הם אוקסיטוצין הידוע בשם 'הורמון האהבה',

הורמון שיוצר קשר עמוק עם האדם שאיתו הוא הופרש,

אנדורפינים בעלי מבנה אופיאטי (כמו אופיום)

שהם משככי כאב ויוצרים תחושת 'היי' ו'מסטוליות'.

 

כלומר המטופל במהלך הטיפול נמצא 'תחת השפעה'

ממש כמו להיות תחת השפעת אלכוהול למשל.

הוא יכול להתאהב ולחשוק מאד בקלות במטפל

וההחלטות שהוא מקבל בזמן הזה הן בהשפעת העיסוי.

 

למטפל יש כאן אחריות גדולה מאד

לא לנצל את הסיטואציה ואת המטופל מבחינה רגשית או מינית

ולזכור שבחדר הטיפולים הוא המבוגר האחראי

ומערכת היחסים אינה של שני מבוגרים

אלא של ילד ומבוגר כשהמטופל הוא 'הילד'

גם אם הוא מבוגר בגילו הביולוגי מהמטפל.

 

לכן מין בחדר הטיפולים הוא סוג של 'גילוי עריות'

ולכן אין כזה דבר מין 'בהסכמה' בין מטפל למטופל.

בדיוק כמו שאין כזה דבר מין בהסכמה עם אדם שיכור.

 

האחריות האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא האחריות לאפקטיביות הטיפול.

למטפל אחריות לכך שהטיפול אכן משפיע לטובה

ומביא לתוצאות רצויות עבור המטופל.

מטפל שמטפל לאורך זמן בלי שום תוצאה חוטא לאחריות הזו.

כמה טיפולים צריך לעשות לפני שמודים שזה לא עובד

וצריך לשחרר את המטופל לחפש פיתרון במקום אחר?

 

אישית, אני עובד בד"כ לפי כלל ה – 3.

גג תוך 3 טיפולים אני רוצה לראות הטבה כל שהיא

או השפעה כל שהיא בכיוון של ריפוי.

זה כשאני מטפל במגע.

כשעבדתי כנטורופת לפעמים ידעתי שצריכים לעבור שבועות או חודשים.

חלק מהאחריות זה לתקשר את זה מראש עם המטופלים

כדי שלא יהיו תחת אשליה שתוך מפגש או שניים יהיה ריפוי מלא.

 

חשוב להדגיש שזה לא אומר שצריך להיות ריפוי מלא תוך 3 מפגשים.

אבל שיפור כלשהו חייב לקרות.

אין טעם לעשות 10 טיפולים בלי שום תוצאה.

האחריות של המטפל היא לבדוק עם המטופל שאכן הטיפול מועיל.

אם לא, לשחרר באהבה ואפילו רצוי עם המלצה על מטפל אחר.

 

אספקט אחר זה היכולת של המטפל להבין שהמטופל שלו

יכול להיתרם גם או יותר על ידי טיפול אחר.

היה לי מטופל שהגיע עם כאב מסויים

שלאחר התשאול והטיפול הראשון הגעתי למסקנה

שהפחתת משקל פלוס פעילות גופנית הם הפיתרון הראשי

כי המשקל העודף וישיבה מרובה

ללא שום פעילות בחיים שלו הם כנראה גורם הכאב.

 

העיסוי בהחלט מקל אבל בלי טיפול בשורש הבעיה

הכאב לא יפסיק והמטופל יהיה תלוי בהגעה קבועה אלי.

הסברתי לו את זה ואמרתי שאת עיקר זמנו וכספו

הוא צריך להשקיע בתזונאי טוב ומאמן כושר טוב

ואם ישאר לו עודף אשמח לפגוש אותו.

 

לפעמים יש מקום לשתף פעולה עם אנשי מקצוע משיקים,

העיסוי עושה עבודה נהדרת

אבל אם שילוב של טיפולי דיקור יכול להאיץ את ההחלמה,

או טיפול אצל אוסתיאופט או פיזיותרפיסט

יכולים לתת אספקט אחר, 

למטפל יש אחריות להמליץ על קולגות שלהם כישורים שונים.

 

אשמח לשמוע מה דעתכם.

האם יש לכם סיפור על מקרים בהם יישמתם את האחריות שנובעת מהכוח שיש לכם?